פסק-דין בתיק תא"מ 23707-11-09 - פסקדין

בפני תביעה לתשלום סך של 21,776 ש"ח ותביעה שכנגד לתשלום סך של 94,462 ש"ח, שתיהן על רקע טענות להפרת חוזה שכירות.

העובדות הרלוונטיות

1.        הנתבעת 1, גב' איריס דאבוש (להלן: "הנתבעת") הינה בעלת הזכויות במבנה צמוד קרקע ברח' החשמונאים 66 ברמת-גן (להלן: "המבנה"). המבנה מחולק לשלושה חלקים נפרדים. החלק האחד של המבנה מיועד לשמש כגן ילדים (להלן: "הגן"), החלק השני מיועד לשמש כדירת מגורים (להלן: "הדירה")ואילו חלקו השלישי מיועד אף הוא לשמש כדירת מגורים (להלן: "הדירה הנוספת"). הנתבע 2, מר אילן שעיה (להלן: "הנתבע") הינו בנה של הנתבעת. התובעות היו, במועדים הרלוונטיים לתביעה זו, שותפות בבעלות על עסק המפעיל גן ילדים.

2.        ביום 2.8.05 נכרת חוזה שכירות (להלן: "חוזה השכירות הראשון") בין הנתבעים לבין התובעות ובמסגרתו שכרו התובעות את הגן ואת הדירה לתקופה בת שנה החל מיום 1.9.05. על יסוד חוזה השכירות הראשון קבלו התובעות את החזקה בגן ובדירה, התאימו אותם לצורכיהן והפעילו בהם גן ילדים. תקופת השכירות בגין הגן והדירה הוארכה בהסכמים מיום 5.5.06 (להלן: "חוזה השכירות השני") כאשר הצדדים מפצלים את ההתקשרות לשני חוזים נפרדים, אחד ביחס לגן והשני ביחס לדירה, וכאשר זו הפעם הנתבעת לבדה היא המשכירה ותקופת השכירות מוארכת ב- 24 חודשים. בסמוך לתום שנת השכירות השלישית, הסכימו הצדדים להאריכה בשנה נוספת, אולם הסכמה זו נעשתה בעל-פה.

3.        לקראת תום שנת השכירות הרביעית, בסמוך לאוגוסט 2009, לא הגיעו הצדדים להסכמה על המשך השכירות והנתבעת השכירה את הגן לשוכרות אחרות, גב' אלה פישביין וגב' נרה רביצקי (להלן: "השוכרות החדשות"). התובעות אמורות היו לפנות את הגן והדירה ביום 15.8.09 אך הגיעו להסכמה במישרין מול השוכרות החדשות בדבר דחיית מועד פינוי הגן בשבוע. הנתבעת לא הייתה מודעת לסיכום זה וביום 16.8.09 הגיעה לגן וכאשר מצאה כי הדירה פונתה והגן לא פונה, נכנסה לגן. חילופי הדברים בין הצדדים עלו לטונים גבוהים, שוטר הוזעק לגן והנתבעת עזבה את המקום. ביום 21.8.09 או בסמוך לכך, פינו התובעות את הגן. בסמוך לאחר מכן הוגשה התביעה ובעקבותיה - תביעה שכנגד.

טענות הצדדים והראיות

4.        לתובעות שלש טענות מרכזיות כלפי הנתבעים, כדלהלן:

           א.               טענות לעניין הפרשים בגין שינוי שער הדולר - בחוזה השכירות נקבעו דמי השכירות בהצמדה לדולר ארה"ב. לטענת התובעות, כיוון שתשלום דמי השכירות נעשה בשיקים דחויים אשר נמסרו מראש וחושבו לפי שער הדולר הידוע בעת מסירת השיקים, נוצרו לזכותן הפרשים אשר הנתבעים חייבים בהשבתם. לפי תחשיבי התובעות, מסתכם חובם של הנתבעים בגין הפרשי שער הדולר על סך של 8,151 ש"ח.

           ב.               טענות לעניין החזרי תשלום בגין חשבון החשמל - בחוזה השכירות נקבע כי התובעות ישלמו את חשבונות החשמל המגיעים מעת לעת מחברת החשמל במלואם. עם זאת, מאחר וחשבונות אלו כללו גם את צריכת החשמל בדירה הנוספת, אשר לא הושכרה לתובעות, סוכם שתיערך התחשבנות והנתבעים יחזירו לתובעות את עלות השימוש בחשמל בדירה הנוספת. לטענת התובעות, התחשבנות שכזו לא נעשתה ויש לחייב את הנתבעים לשלם להם סך של 6,000 ש"ח בגין חשבונות החשמל.

            ג.                טענות לפיצויים בגין עוגמת נפש - טוענות התובעות כי הנתבעים פעלו כלפיהן באיומים, סירבו לבצע התחשבנות, הגישו מסמך מזויף לחברת החשמל, הסיגו גבול וכד', כאשר בגין מעשים אלו טוענות הנתבעות שנגרמה להן עוגמת נפש ויש לחייב את הנתבעים לפצותן בסך של 10,000 ש"ח.

מהסכומים להן הן עותרות מפחיתות התובעות סך של 2,375 ש"ח המבטא את חובן בדמי שכירות למחצית אוגוסט 2009 וכך עומדת התביעה על הסך של 21,776 ש"ח.

5.        הנתבעים כופרים בתחשיבי התובעות והגישו מצידם תביעה שכנגד. להלן, בתמצית, התייחסות הנתבעים לטענות התובעות וטענותיהם שלהם בתביעה שכנגד:

           א.               ראשית, טוענים הנתבעים כי יש לדחות את התביעה נגד הנתבע על הסף בהעדר יריבות, שכן לא היה צד לחוזה השכירות ופעל רק בשם ועבור אימו, הנתבעת.

           ב.               ביחס להתחשבנות בגין שער הדולר, מאשרים הנתבעים כי סוכם שתיערך התחשבנות שכזו אך לפי תחשיביהם עומד הסכום אשר נזקף לזכות התובעות על הסך של 7,633 ש"ח. עם זאת, לטענת הנתבעים לא שילמו התובעות את דמי השכירות בגין חדש פברואר 2008 בסך של 4,430 ש"ח שכן השיק שמסרו חולל וסוכם שסכום זה יקוזז מהסכום המגיע לתובעות בגין הפרשי השער.

            ג.                ביחס להתחשבנות בגין צריכת החשמל, מאשרים הנתבעים את זכותן של התובעות להחזר אך כופרים בתחשיבי התובעות. לפי תחשיבי הנתבעים במשך מרבית התקופה הרלוונטית לא הייתה הדירה הנוספת בשימוש והסכום המגיע לתובעות עומד על 2,100 ש"ח בלבד, כאשר מסכום זה כבר שולם להן סך של 620 ש"ח בסמוך למאי 2007.

           ד.               בנוסף, טוענים הנתבעים כי חובן של התובעות בגין חודש השכירות האחרון עומד על 4,750 ש"ח ולא מחצית הסכום כטענת התובעות. לפי גרסת התובעים, השיק האחרון אשר מסרו התובעות וחולל, נועד לתשלום דמי השכירות בגין חודש השכירות האחרון שמיום 16.7.09 ועד 15.8.09 ולכן יש לקזז את מלוא הסכום. הנתבעים כופרים בכל טענה של התובעות לפיצויים בגין עוגמת נפש ובסיכום תחשיבי הנתבעים ביחס להתחשבנות שערי הדולר וחשבונות החשמל נזקף לחובת התובעות סך של 67 ש"ח.

           ה.               בד בבד עם כתב ההגנה הגישה הנתבעת תביעה שכנגד ובמסגרתה עתירה לחיוב התובעות בסך של 94,462 ש"ח.

לטענת הנתבעת, הפרו התובעות את התחייבויותיהן בחוזה השכירות כאשר לא שילמו את דמי השכירות בחדש השכירות האחרון, לא פינו את הגן במועד וכאשר פינו - הותירו אחריהן נזקים רבים (מטבח מפורק, חורים בקירות, גדר שהוזזה, תריסים שבורים ועוד). הנתבעת טוענת כי התובעות הותירו חוב לחברת החשמל בסך 5,098 ש"ח ואילצו אותה להזמין פורץ להחלפת מנעולים. הנתבעת מחשבת ומוצאת כי עלויות שיפוץ הגן ותשלום חובות התובעות מסתכמים בסך של 44,462 ש"ח ולכך היא מוסיפה תביעה לפיצויים מוסכמים בסך 50,000 ש"ח.

6.        מטעם התובעות העידו, נוסף לתובעות, גב' דניאל קונפינו, אם לבת אשר שהתה בגן בתקופה שהופעל על ידי הנתבעות, מר אדיר פישר, בעלה של התובעת 2 וגב' נחמה ליליאן, אימה של התובעת 1. מטעם הנתבעים העיד, בנוסף לנתבעים, מר משה שטרנברג, שוכר אשר התגורר בדירה הנוספת. לכך יש להוסיף שלל תמונות אשר הגישו הצדדים, כל צד בניסיון להמחיש ולבסס טענותיו הוא, והרושם הכולל הינו של השקעה החורגת בהרבה מהנדרש לליבון המחלוקות. עקב ריבוי העדים לא ניתן היה לסיים את שמיעת הראיות בישיבה אחת ובתום החקירות בישיבת הראיות השנייה סיכמו הצדדים את טיעוניהם בעל פה.